דג הקוד ומקורו האיסלנדי

לא ממש ידוע מי הגיע ראשון לאיסלנד. יש עדויות על נזירים אירים שהתיישבו בתחילת המאה התשיעית על האי, וכמו כן על ויקינג שהגיע מנורבגיה, בשם אינגולפר ארנארסון, אדם משכמו ומעלה שנחת על חוף איסלנד בשנת 874, והפך לתושב הקבע הראשון באי. אינגופר ארנאסון, נאלץ להימלט מנורבגיה עקב החשש לנקמת דם. הוא הקים את הכפר רייקיאוויק, בירת איסלנד כיום. מתיישבים נוספים הגיעו מנורבגיה בעקבותיו. צאצאיו של ארנאסון הם אלה שהפליגו בבוא היום מערבה לגרינלנד ובהמשך הפליגו משם לחופי אמריקה הצפוניים הלוך ושוב כ-6 פעמים. למרות ש״גילו״ את אמריקה הרבה לפני כל האחרים, הוויקינגים האיסלנדיים האלה לא זכו לתהילה, לעושר ולכבוד שקיבלו המגלים המאוחרים יותר של היבשת. בשנת 930 נוסדה באיסלנד רפובליקה, והוקם פרלמנט – הפרלמנט הראשון בעולם. בהמשך קיבלו התושבים עליהם את הנצרות, צעד שהביא לפריחה תרבותית וכלכלית.

בספר המתיישבים מוזכרים שמות של מספר תושבים, רובם הגיעו לאי בטעות. הסקנדינבי הראשון שהפליג בכוונה תחילה אל האי היה פלוקי וילגרד'ארסון, הידוע גם כ“פלוקי העורב". פלוקי התיישב למשך חורף אחד באזור בארואסטרונד, בצפון מערב איסלנד. היה זה חורף קשה, וכאשר הבחין פלוקי בקרח צף במימי הפיורד שלחופיו שהה, נתן לאי את שמו "איסלנד" (ארץ הקרח). תנאי המחיה אז היו איומים. חורף נורא, קור מקפיא רוחות, רטיבות, חושך כמעט למשך כל היום. מאידך, מאחר וכל התושבים החדשים הגיעו מארצות קרות: נורבגיה, שוודיה, דנמרק, צפון אנגליה, אירלנד. הם ידעו שישנו דבר אחד שניתן לסמוך עליו: הקוד.

מי אתה דג קוד?

דג הקוד היה מוכר למתיישבים אלה עוד מבית והם שמחו לגלות שהים הבתולי של איסלנד שורץ כמויות עצומות של דגי קוד. את דגי הקוד ניתן ליבש בקלות מלאכה שהמתיישבים היו כבר מומחים בה, וכך לא חסר להם אף פעם אוכל טעים ומזין ביותר. בנוסף, המתיישבים ידעו שניתן להפיק שמן מכבד דג הקוד – בדיוק כמו שעשו במולדת. שמן דג הקוד מספק ויטמין D הנחוץ לבריאות המוח, למערכת החיסונית, לחיזוק השלד ולגדילה של הצאצאים. השמן גם מספק ויטמין A הנחוץ לראייה בתנאים חשוכים, יכולת נדרשת עבור הוויקינגים לצורך הפלגה בתנאי חורף חשוכים. ובעיקר, השמן מספק כמות גבוהה של חומצות אומגה 3, אשר משמרות את תפקוד המוח, רשתית העין ואת תפקוד הלב וכלי הדם.

ללא דג הקוד אין ספק שהעולם כפי שאנו מכירים היה שונה. מאז ימינו אנו, האיסלנדיים מעולם לא הפסיקו לייצר ולצרוך שמן דג קוד. והיום, 1,300 שנים קדימה, דג הקוד האיסלנדי עדיין יודע לעשות בדיוק את כל אלה עבורנו.